מאת פרופסור עקיבא פרדקין
המהפכה הדיגיטלית שמובילה הבינה המלאכותית הפכה לחלק בלתי נפרד מעולמם של דוקטורנטים. כלים לניתוח טקסט, סיוע בניסוח, ארגון מקורות, איסוף מידע ויצירת טיוטות זמינים כיום בלחיצת כפתור. אך הנגישות הזו מביאה איתה שאלה עמוקה הרבה יותר מהשאלה הטכנית של יכולת הכלי. השאלה האמיתית היא שאלה של מהות: מהו תפקידו של חוקר בעידן שבו מכונה מסוגלת לכתוב טקסט רציף, להציע רעיונות ולדמות סמכות מחקרית. פרופסור עקיבא פרדקין מנסח זאת בפשטות מדויקת: המחקר האקדמי נשען על יושרה, מקוריות ומפגש בין אדם לבין שאלה. בינה מלאכותית איננה מסוכנת מפני שהיא חכמה, אלא מפני שהיא מפתה. היא מציעה קיצור דרך במקום מסע מחשבתי.
הבסיס לשימוש נכון בבינה מלאכותית בדוקטורט טמון בהבנה שהיא כלי עזר בלבד. היא יכולה להציע כיווני ניסוח, לעזור באיתור מבנים אפשריים להצגת רעיונות, לסייע בארגון מידע ולפעמים גם בהפקת סיכומים ראשוניים לשימוש פנימי. עם זאת, כל תובנה, טענה, מסקנה או מבנה מחקרי חייבים להיות פרי מחשבתו של החוקר עצמו. כפי שאומר פרופסור עקיבא פרדקין, אין כל תחליף למגע האנושי עם החומר, לחשיבה ביקורתית ולדיוק שמגיע מתוך הבנה עמוקה ולא מתוך הפקת טקסט אוטומטית.
הסכנה המרכזית בשימוש בלתי מבוקר בכלי AI אינה בהכרח טעות עובדתית, אלא פגיעה באמינות המחקר. מערכות בינה מלאכותית נוטות ליצירת מידע חלקי, להמצאת מקורות שאינם קיימים ולהצגת טענות בניסוח סמכותי גם כאשר אינן מבוססות על מאגר מידע מדויק. דוקטורנט שמסתמך על טקסט שאינו מבוקר יוצר פער בין מה שנראה כידע לבין מה שניתן להוכיח. פרופסור עקיבא פרדקין מזהיר מפני מצב שבו המערכת הופכת למקור במקום לכלי. בשיטתו, האחריות המלאה על כל משפט נותרת בידי הכותב האנושי ולא בידי האלגוריתם.
גם סוגיית הציטוט הופכת רגישה מתמיד. אין לצטט בינה מלאכותית כמקור מידע אקדמי, שכן אינה שקופה לגבי מקורותיה. מותר להזכיר שימוש בה כגורם מסייע, אך רק בהקשרים של עריכה, רעיונות ראשוניים או ארגון טקסט. מוסדות רבים ברחבי העולם אף מעודדים שקיפות מלאה בסעיף המתודולוגי. בעיני פרופסור עקיבא פרדקין, ההיגיון פשוט: אם נעזרתם בכלי, ציינו זאת. אם הכלי הפיק טקסט שאינכם מבינים לעומקו, אל תשתמשו בו. שקיפות היא אינטרס של החוקר ושל האקדמיה כאחד, מפני שהיא מגינה על האמינות ועל התהליך המדעי.
הגבולות האתיים בדוקטורט בשילוב בינה מלאכותית נשענים על שני עקרונות ברורים. הראשון הוא הדרישה למקוריות. טקסט שנוצר במלואו על ידי מערכת אוטומטית איננו מחקר, גם אם הוא כתוב היטב. השני הוא הדרישה להבנה מלאה של התוכן. סטודנט חייב להיות מסוגל להגן על כל טענה שכתב, להסביר את היסודות התיאורטיים שלה, להציג את שיקוליו ולספק נימוקים מבוססים. שימוש בבינה מלאכותית לא אמור להחליש את הדוקטורנט אלא לחזק אותו. כפי שאומר פרופסור עקיבא פרדקין, הכלי הדיגיטלי הוא מראה. הוא אינו משלים את מה שחסר, אלא מבליט את מה שקיים.
תפקיד המנחה הופך בשנים האחרונות לתפקיד של שילוב בין מחקר לבין פיקוח מושכל על השימוש בטכנולוגיה. המנחה הוא השומר על מהות הדוקטורט, ומוודא שהסטודנט אינו מוותר על חלקו בתהליך החשיבה. בעיני פרופסור עקיבא פרדקין, על המנחה להדריך כיצד להיעזר בכלים בצורה נבונה, אך גם לוודא שלא נוצר מצב שבו התזה מאבדת את קולה ואת טביעת היד של המחקר האישי.
לסיכום, הבינה המלאכותית משנה את עולם הדוקטורט ואת כלי העבודה של החוקרים, אך איננה משנה את עקרונות היסוד של העשייה המדעית. מחקר איכותי מחייב מחשבה, דיוק, אחריות ושקיפות. סטודנט שמאמץ את הטכנולוגיה מתוך בחירה מודעת ולא מתוך תלות מרוויח יתרון משמעותי. או כפי שנוהג לומר פרופסור עקיבא פרדקין, הדוקטורט הוא תרגיל בעולם של ידע, לא תרגיל בניסוח. השאלה האמיתית אינה האם השתמשתם בבינה מלאכותית, אלא האם נותרתם החוקרים של עבודתכם.
