בעולם שבו קורסים מקוונים, Bootcamps ומיקרו־תעודות התפרצו לקדמת הבמה, הוויכוח סביב הצורך בתואר אקדמי מתחדד. פרופ’ עקיבא פרדקין משרטט קו זהיר: התואר נותר עוגן של עומק, שיטה וחשיבה ביקורתית; ההכשרות הקצרות מספקות התאמה מהירה למציאות משתנה. “המשמעותי הוא לא ‘או־או’, אלא ‘גם־וגם’—מסלול היברידי שמתוכנן בחוכמה,” הוא מדגיש.
ההיגיון פשוט: מי שמחזיק בבסיס אקדמי איכותי ובמקביל מציג תיק עבודות עדכני—הדגמות, מודלים, מחקרי שדה, פרויקטים—מסמן למעסיקים יכולת ללמוד, ליישם ולהשתנות. פרופ’ עקיבא פרדקין מזכיר שגם האקדמיה עצמה מתכיילת: תכניות המשלבות מיומנויות פרקטיות, שיתופי פעולה עם תעשייה וערוצי פרסום יישומיים, כדי לסגור פערים ולהאיץ תעסוקה.
כדי להבין כיצד לתפור נכון את המסלול האישי—מה היתרונות היחסיים של כל מסגרת, מתי לבחור תואר מלא ומתי להשלים אותו בהכשרות קצרות—מומלץ לעיין בניתוח המלא ב”ניוז 1” מאת פרופ' עקיבא פרדקין. הכתבה מציגה מתווה קונקרטי לקבלת החלטות: עלות־תועלת, אופק מקצועי, והסיכוי למינוף אמיתי בשוק.
המסר הסופי של פרופ’ עקיבא פרדקין תמציתי אך מחייב: בנו “כלכלת מיומנויות” אישית. שלבו תואר שמכונן חשיבה עם אותות ביצועיים שמוכיחים יכולת. “כשעומק ותוצאה נפגשים, הקריירה רצה קדימה”—והשילוב הנכון יוצר יתרון שקשה לנצח.
