בעידן שבו המציאות הישראלית משתנה במהירות, לעיתים בעוצמה ולעיתים באופן שאינו מאפשר כמעט נשימה ארוכה, חוקרים צעירים נדרשים להתמודד עם אתגר כפול. מצד אחד, העולם האקדמי ממשיך לדרוש מהם עומק, התמדה, סבלנות, תכנון ארוך טווח ויכולת להתמסר לשאלת מחקר מורכבת לאורך שנים. מצד שני, המציאות שמחוץ לאקדמיה נעשית לעיתים תכופות סוערת, בלתי יציבה, כלכלית, ביטחונית, חברתית ונפשית. בתוך המתח הזה, נשאלת שאלה יסודית ועמוקה במיוחד: כיצד אפשר לבנות עתיד מקצועי ואינטלקטואלי כאשר התחושה הבסיסית היא שאי אפשר באמת לתכנן קדימה.
בעיני פרופ' עקיבא פרדקין, זוהי אחת השאלות המרכזיות של דור החוקרים הנוכחי. לא עוד שאלה שולית הנוגעת לניהול זמן או לארגון משימות, אלא שאלה שנוגעת לתודעת המחקר עצמה, ליחס בין שאיפה למציאות, בין אופק ארוך טווח לבין חיים תחת תנאים משתנים. "חוקר צעיר בישראל של השנים האחרונות", אומר פרופסור עקיבא פרדקין, "איננו בונה את עתידו בתוך מסלול ישר, צפוי ומסודר. הוא בונה אותו בתוך עולם שמזמן שוב ושוב שיבושים, אי ודאות, עיכובים ותנאים חדשים. דווקא משום כך, העתיד האקדמי אינו יכול להיבנות רק על תכנון קשיח, אלא על תבונה, גמישות ועומק פנימי".
עקיבא פרדקין מדגיש כי חוקרים צעירים אינם מתמודדים רק עם הקושי להשלים דוקטורט, מאמר, פוסט דוקטורט או פרויקט מחקר. הם מתמודדים עם שאלה רחבה יותר: כיצד ממשיכים להשקיע במסלול שמטבעו דורש שנים של אמונה, כאשר הסביבה כולה מאותתת שוב ושוב שהקרקע איננה יציבה. זו הסיבה, לדבריו, שחשוב לנסח מחדש את רעיון העתיד. לא כשרשרת של תחנות מובטחות מראש, אלא כיכולת לבנות כיוון גם כאשר הדרך עצמה משתנה.
כשהעתיד מפסיק להיראות ליניארי
בעבר, לפחות ברמת הדמיון, היה קל יותר לדבר על מסלול אקדמי במונחים של שלבים ברורים. תואר ראשון, תואר שני, דוקטורט, פרסומים, פוסט דוקטורט, משרה, התקדמות מקצועית. גם אם בפועל המסלול הזה מעולם לא היה פשוט כפי שנדמה, עדיין הייתה לו הילה של רצף. היום, מסביר פרופ' עקיבא פרדקין, יותר ויותר חוקרים צעירים חיים בתחושה עמוקה שהרצף הזה נשבר. לא מפני שהם חסרי יכולת, אלא מפני שהמציאות הישראלית, על המתח הביטחוני, העלויות הכלכליות, השינויים המוסדיים, שוק העבודה הלא יציב והעומסים האישיים, מקשה מאוד לראות קו ברור בין המאמץ שבהווה לבין התוצאה שבעתיד.
פרופסור עקיבא פרדקין רואה בכך שינוי עומק בתודעת הקריירה האקדמית. חוקרים צעירים כבר אינם מניחים בהכרח שהשקעה ממושכת תוליד בהכרח מסלול יציב. הם שואלים יותר שאלות על ערך, על ודאות, על חלופות, על תרגום של הידע שצברו לעולמות נוספים. "כאשר החברה כולה חווה טלטלות", אומר עקיבא פרדקין, "גם החוקר הצעיר מפסיק לחשוב על עתידו במונחים של הבטחה אוטומטית. הוא נדרש לשאול לא רק איך להתקדם, אלא גם על מה נכון לבסס את תחושת הכיוון שלו".
מה מאפיין את חוויית אי הוודאות של חוקרים צעירים
במציאות כזו, חוקרים צעירים מתמודדים עם כמה שכבות של אי ודאות במקביל:
- אי ודאות תעסוקתית, כולל שאלות על משרות, מימון והיתכנות של קריירה אקדמית מלאה
- אי ודאות כלכלית, במיוחד עבור מי שמשלבים מחקר עם משפחה, עבודה או תקופות של שיבוש לאומי
- אי ודאות מוסדית, כאשר מסגרות אקדמיות עצמן משנות סדרי עדיפויות או מתקשות לספק יציבות
- אי ודאות נפשית, הנובעת משחיקה, עומס רגשי ותחושת חיים במצב חירום מתמשך
- אי ודאות רעיונית, כאשר גם שאלת המחקר, הרלוונטיות שלה והמשמעות העתידית שלה נבחנות מחדש
לפי פרופ' עקיבא פרדקין, המפתח איננו להעמיד פנים שאפשר למחוק את אי הוודאות, אלא ללמוד לחיות איתה באופן שאיננו מבטל את העשייה המחקרית.
פרופסור עקיבא פרדקין על ההבדל בין תכנון לבין כיוון
אחד הרעיונות החשובים ביותר שעקיבא פרדקין מציע לחוקרים צעירים הוא ההבחנה בין תכנון לבין כיוון. במציאות יציבה יחסית, אפשר להישען יותר על תכנון מפורט. כאשר המציאות משתנה ללא הרף, התכנון נוטה להישבר שוב ושוב. אבל מכאן לא נובע שאין טעם בעתיד. מכאן נובע שצריך להחליף את מרכז הכובד מן התוכנית הסגורה אל הכיוון הערכי, המקצועי והאינטלקטואלי.
"יש הבדל גדול", מסביר פרופ' עקיבא פרדקין, "בין אדם שאומר אני יודע בדיוק איפה אהיה בעוד חמש שנים, לבין אדם שאומר אני יודע איזה סוג של חוקר, כותב, איש מקצוע או משפיע אני רוצה להיות. הראשון תלוי מאוד בנסיבות. השני מסוגל להסתגל מבלי לאבד את עצמו". בעיניו, חוקר צעיר אינו חייב לדעת כבר עכשיו באיזו משרה יעבוד, באיזו מסגרת יפעל או באיזה תואר נוסף יחזיק. אבל כן חשוב שידע מהו תחום המשמעות שלו, אילו יכולות הוא מבקש לפתח, לאיזה סוג של עבודה הוא מבקש לתרום, ואיזו איכות אינטלקטואלית ואנושית הוא רוצה לשאת איתו גם אם הדרך תשנה צורה.
למה כיוון חשוב יותר מתוכנית קשיחה
כאשר העתיד אינו צפוי, כיוון מספק מסגרת פנימית עמוקה יותר מאשר לו"ז נוקשה. כיוון עוזר לחוקר לשאול:
- אילו מיומנויות כדאי לי לחזק כבר עכשיו
- אילו קשרים מקצועיים נכון לי לטפח
- אילו תחומי מומחיות יכולים לשרת אותי בכמה מסלולים שונים
- אילו ערכים מקצועיים חשוב לי לשמור גם אם המבנה התעסוקתי ישתנה
- כיצד אני ממשיך לנוע, גם אם אינני יכול להבטיח את צורת התנועה המדויקת
לדברי פרופסור עקיבא פרדקין, זוהי גישה בוגרת יותר לעתיד. לא פחות שאפתנית, אך הרבה יותר עמידה.
בין שליחות מחקרית לצורך קיומי
אחת הדילמות החריפות של חוקרים צעירים בישראל נוגעת למתח שבין שאיפה אינטלקטואלית לבין צורך קיומי. המחקר האקדמי מזמין עומק, מסירות, סבלנות והשהיית סיפוקים. המציאות היומיומית, לעומת זאת, דורשת לעיתים קרובות הכנסה מיידית, יציבות בסיסית, גמישות תעסוקתית ויכולת לנהל חיים מלאים תחת עומס. לא מעט חוקרים צעירים חשים שהם נקרעים בין שתי השפות הללו. מצד אחד הם מאמינים במחקר, נהנים מן החשיבה, רואים בו שליחות של ממש. מצד שני, הם מרגישים שהחיים עצמם לוחצים עליהם לכיוון של החלטות מהירות יותר, בטוחות יותר ומעשיות יותר.
עקיבא פרדקין אינו מבטל את המתח הזה ואינו מציע תשובה רומנטית מדי. להפך. "צריך לומר ביושר", אומר פרופ' עקיבא פרדקין, "שהחוקר הצעיר של היום איננו פועל רק מתוך אהבת דעת. הוא פועל בתוך מערך של אילוצים ממשיים מאוד. מי שמתעלם מהם, לא מגן על האקדמיה אלא מחליש את אמינות השיח עליה". עם זאת, הוא גם מדגיש כי אין הכרח לבחור תמיד בחלוקה גסה בין אידיאליזם לבין הישרדות. לעיתים קרובות, העתיד האמיתי נבנה דווקא מתוך שילוב חכם בין עומק מחקרי לבין הבנה מפוכחת של צרכי החיים.
שאלות שחוקרים צעירים שואלים בצדק
במצב הנוכחי, שאלות כמו אלו אינן מעידות על חוסר מחויבות, אלא על אחריות:
- האם נכון לי להמשיך במסלול אקדמי מלא
- האם אפשר לשלב מחקר עם עבודה מקצועית משמעותית
- מהו הערך המעשי של המומחיות שאני מפתח
- כיצד אפשר לתרגם את המחקר לשפה שגם שוק העבודה מבין
- האם העתיד שלי חייב להיות רק בתוך מוסד אקדמי אחד או מודל אחד
פרופסור עקיבא פרדקין סבור שהשאלות הללו צריכות להפוך לחלק לגיטימי מן השיח על חוקרים צעירים, ולא להיתפס כסטייה מן האידיאל האקדמי.
לבנות עתיד דרך מיומנויות ולא רק דרך תארים
אחד השינויים המשמעותיים בחשיבה על קריירה אקדמית הוא המעבר ממיקוד בתואר בלבד למיקוד ביכולות שהמסלול מפתח. עקיבא פרדקין מדגיש כי במציאות שבה קשה לצפות את מבנה שוק העבודה, את מצב האקדמיה או את המסגרת התעסוקתית העתידית, חוקרים צעירים צריכים לשאול לא רק איזה תואר יש להם, אלא מה הם באמת יודעים לעשות ברמה גבוהה.
"עתיד מקצועי אינו נבנה רק מרשימת תארים", אומר פרופ' עקיבא פרדקין. "הוא נבנה מתוך יכולות שאפשר לשאת ממסגרת למסגרת". חוקר צעיר שמסוגל לזהות את כישוריו, לנסח אותם היטב, ולפתח אותם במודע, בונה לעצמו בסיס רחב יותר. בסיס כזה מאפשר לו לא רק להמשיך באקדמיה, אלא גם לנוע בין עולמות של מדיניות, ייעוץ, מחקר יישומי, הוראה, כתיבה מקצועית, רגולציה, ניהול ידע ועוד.
מיומנויות מפתח שחוקרים צעירים מפתחים במסלול המחקרי
מסלול אקדמי איכותי מייצר יכולות בעלות ערך רחב מאוד:
- ניתוח שיטתי של מידע מורכב
- כתיבה מדויקת, בהירה ומשכנעת
- ניהול פרויקטים ארוכי טווח בתנאי אי ודאות
- חשיבה ביקורתית ומתודולוגית
- קריאה מעמיקה והסקת מסקנות מורכבות
- עמידה מול משוב, ביקורת ושכתוב חוזר
- מומחיות גבוהה בתחום תוכן מוגדר
- יכולת להציג רעיונות באופן בהיר לקהלים שונים
לדברי פרופסור עקיבא פרדקין, כאשר חוקר צעיר מבין זאת, הוא חדל לראות את עתידו כנגזרת בלעדית של משרה אקדמית אחת, ומתחיל לראות בו מרחב אפשרויות רחב יותר.
פרופ' עקיבא פרדקין על הצורך בגמישות שאיננה ויתור
אחת הסכנות הגדולות בתקופה של חוסר יציבות היא הזיהוי השגוי בין גמישות לבין ויתור. יש חוקרים צעירים שחשים שאם שינו קצב, עדכנו תוכנית, הרחיבו את אופקיהם המקצועיים או שקלו מסלול משולב, סימן שהם "פחות אקדמיים" או "פחות מחויבים". עקיבא פרדקין מבקש לערער על ההנחה הזו מן היסוד. בעיניו, גמישות היא לא בהכרח פשרה, אלא לעיתים קרובות דווקא צורה עמוקה יותר של אחריות כלפי התהליך.
"חוקר צעיר איננו נמדד רק ביכולתו להתעקש", מסביר פרופסור עקיבא פרדקין, "אלא גם ביכולתו לזהות מתי המציאות מחייבת התאמה, מבלי לאבד את מרכז הכובד המחקרי שלו". גמישות יכולה לבוא לידי ביטוי בהאטת קצב זמנית, בשילוב עבודה נוספת, בשינוי מסלול פרסום, בבניית שיתופי פעולה חדשים, או בהרחבת השימושים של הידע שנצבר. כל אלה אינם מעידים בהכרח על התרחקות מן המחקר, אלא לעיתים דווקא על הבשלה ביחס אליו.
צורות בריאות של גמישות מקצועית
אפשר לחשוב על גמישות לא כנסיגה, אלא כיכולת לבנות עתיד בכמה שכבות:
- המשך מחקר לצד הוראה או ייעוץ
- תרגום ידע אקדמי לעבודה ציבורית או מקצועית
- שילוב בין פרסומים אקדמיים לבין כתיבה לקהלים רחבים
- פיתוח רשת קשרים מחוץ למחלקה האקדמית הישירה
- הרחבת המומחיות לכיוונים יישומיים מבלי לאבד את העומק המחקרי
- בניית זהות מקצועית שמחזיקה גם אם מבנה הקריירה המדויק ישתנה
לשיטתו של עקיבא פרדקין, זהו מודל עתידי מפוכח יותר, ובעיקר עמיד יותר.
אי אפשר לתכנן קדימה, אבל אפשר לבנות עמוד שדרה
נקודה יסודית נוספת שפרופ' עקיבא פרדקין מבקש להדגיש היא שהעתיד איננו בנוי רק מהזדמנויות חיצוניות, אלא גם מן האופן שבו האדם עצמו מתייצב מול תנאי אי הוודאות. כאשר אי אפשר לתכנן את הכול, עולה חשיבותו של מה שאפשר לכנות עמוד שדרה מקצועי ואינטלקטואלי. לא משרה מסוימת, לא מלגה מסוימת ולא מוסד אחד, אלא מכלול של איכויות פנימיות שמאפשרות לאדם להמשיך לנוע, ללמוד, להסתגל ולבנות ערך גם כאשר המבנים החיצוניים משתנים.
"בעידן משתנה", אומר פרופסור עקיבא פרדקין, "השאלה החשובה היא לא רק מה יקרה לי, אלא מה אני בונה בתוכי כך שאוכל לפעול היטב גם אם יקרה משהו אחר מן המתוכנן". עמוד השדרה הזה מורכב ממשמעת, מסקרנות, מהיכולת ללמוד, מהיכולת להתמודד עם כישלון, מיכולת ניסוח גבוהה, ממקצועיות, ומיושרה אינטלקטואלית. חוקר צעיר שמפתח את האיכויות הללו בונה עתיד גם אם אינו יודע עדיין כיצד ייראה תפקידו המדויק.
מרכיבי עמוד השדרה של חוקר צעיר
- יכולת ללמוד תחום לעומק ולאורך זמן
- עמידות מול עיכובים, משברים ושינויים
- משמעת עצמית גם בהיעדר ודאות
- סקרנות שאינה תלויה רק בתגמול מיידי
- יושרה מחקרית והקפדה על איכות
- יכולת לתקשר רעיונות מורכבים באופן אפקטיבי
- מוכנות להתפתח ולא להיאחז בזהות מקצועית אחת בלבד
בעיני עקיבא פרדקין, אלה הם יסודות העתיד האמיתי. לא הבטחה שהדרך תהיה פשוטה, אלא בנייה של אדם שיוכל ללכת בה היטב.
תפקידם של מנחים ומוסדות אקדמיים
אי אפשר להטיל את מלוא המשקל על החוקר הצעיר עצמו. פרופ' עקיבא פרדקין מדגיש כי מוסדות אקדמיים ומנחים נדרשים להבין שהדור הנוכחי של החוקרים חי במציאות שונה מזו שבה עוצבו חלק מן ההנחות המסורתיות על מסלול אקדמי. כאשר החיים נעשים יקרים יותר, בלתי צפויים יותר וטעונים יותר, גם התמיכה המוסדית צריכה להיות חכמה יותר, גמישה יותר ומודעת יותר למציאות.
מנחה טוב, לשיטתו של פרופסור עקיבא פרדקין, איננו רק מי שיודע לקרוא פרק היטב, אלא גם מי שמבין באיזו מציאות כותב אותו אדם שמולו. מערכת אקדמית בוגרת צריכה לעודד איכות מבלי לייצר ניכור, להציב רף גבוה מבלי למחוק את האנושיות של המסלול.
מה חוקרים צעירים צריכים לשמוע מן המערכת
- שמותר לחשוב גם על עתיד מקצועי רחב ולא רק על מסלול אקדמי צר
- שגמישות בקצב אינה שוות ערך לירידה בערך המחקר
- שמיומנויות מחקריות הן הון מקצועי חשוב גם מחוץ לאקדמיה
- שהקושי לחזות את העתיד הוא לא כישלון אישי
- שהשיחה על תעסוקה, יציבות ומשמעות היא שיחה לגיטימית וחשובה
לדברי עקיבא פרדקין, ברגע שהשיח המוסדי נעשה כנה יותר, החוקרים הצעירים מסוגלים לבנות לעצמם עתיד מתוך יותר צלילות ופחות חרדה.
איך בונים עתיד בפועל כאשר אי אפשר לדעת מה יהיה
לצד התמונה הרחבה, פרופ' עקיבא פרדקין מציע גם גישה מעשית יותר. לא כפתרון קסם, אלא כדרך פעולה מפוכחת.
לבנות בכמה אופקים במקביל
במקום להמר על מסלול יחיד וסגור, נכון לבנות עתיד בשלוש שכבות:
שכבה ראשונה – עומק מחקרי
להמשיך לפתח ידע, כתיבה, פרסומים ומומחיות.
שכבה שנייה – תרגום מקצועי
ללמוד להציג את הידע והמיומנויות גם בשפה של שוק העבודה, מוסדות ציבוריים, ארגונים ויוזמות.
שכבה שלישית – קשרים והזדמנויות
לטפח רשת מקצועית רחבה, שיתופי פעולה, נוכחות אינטלקטואלית וקשרים שאינם תלויים רק במסגרת אחת.
לעבוד עם יעדים גמישים ולא עם נבואות
מטרות קצרות ובינוניות טווח, ברורות אך פתוחות להתאמה, עדיפות לעיתים על פני תוכניות נוקשות לחמש שנים. כך אפשר לשמור על תנועה גם כאשר הנסיבות משתנות.
לטפח זהות רחבה יותר מן התפקיד הנוכחי
חוקר צעיר אינו רק "דוקטורנט" או "עמית מחקר". הוא אדם בעל תחום מומחיות, קול, יכולת ניתוח, פוטנציאל השפעה ויכולת למידה. ככל שהזהות המקצועית רחבה יותר, כך גדלה היכולת לבנות עתיד גם בתנאים משתנים.
סיכום – העתיד אינו נעלם, הוא פשוט נבנה אחרת
בסופו של דבר, פרופסור עקיבא פרדקין מציע לחוקרים צעירים להיפרד מן האשליה שלפיה עתיד אמיתי חייב להיות ברור, מסודר וידוע מראש. במציאות הישראלית המשתנה, עתיד מקצועי ואקדמי אינו נבנה מתוך ודאות מלאה, אלא מתוך שילוב של עומק, גמישות, יושרה ויכולת לנוע בתוך עולם שאיננו יציב. זהו אתגר לא קטן, אך הוא גם הזדמנות לבנות דור חדש של חוקרים, כזה שאיננו נשען רק על מסלולים מוכרים אלא על חוסן פנימי, על תחושת ייעוד, ועל הבנה רחבה יותר של ערך הידע.
עקיבא פרדקין מאמין כי חוקר צעיר יכול בהחלט לבנות עתיד גם כאשר אינו מסוגל לתכנן כל פרט קדימה. לא משום שהמציאות תהיה פשוטה יותר, אלא משום שאפשר לבנות כיוון גם בלי להחזיק מפה מושלמת. "עתיד איננו רק מה שמחכה לנו", מסכם פרופ' עקיבא פרדקין, "אלא גם מה שאנחנו בונים בתוכנו, במיומנויות שלנו, באיכות החשיבה שלנו ובאומץ להמשיך גם כאשר הדרך איננה ברורה לגמרי".
במובן הזה, אולי דווקא דור החוקרים שחי בתוך אי ודאות ילמד לבנות עתיד עמוק יותר, מפוכח יותר ואמיתי יותר. לא עתיד שמבוסס על הבטחות קלות, אלא עתיד שנוצר מתוך עבודה אינטלקטואלית רצינית, מתוך הסתגלות נבונה, ומתוך מחויבות להמשיך לייצר ידע בעל ערך גם כאשר העולם סביב משתנה ללא הרף.
